"מואיס, יהודי מסלוניקי, חזר ממחנות ההשמדה ומצא את הכוח לשקם את חייו מאפס. סיפורו מובא מפי בנו, שחיבר את בדלי המידע שאסף ורקם את אירועי חייו של אביו מתום המלחמה והלאה. אט-אט הולכת הדמות ונעשית ממשית ואנושית - על הקשיים וההצלחות, רגעי הבדידות והשמחה, הזיכרונות והתקוות - והכל במילים מדודות ובאיפוק נדיר. ובכל זאת אומר המספר על אביו, 'הוא חי היום רק בראש שלי. כשאני נוסע לסלוניקי, אני מבקר בקברו, מניח אבן קטנה ומנסה לברר מי הוא היה, מה עשה ומדוע'. לא רק מואיס ממשיך לחיות בראשו של בנו, אלא גם בני-המשפחה האחרים שכבר אינם. 'אני רואה אותם מולי - את מואיס, את לואיזה, את עובדיה, את רבקה, את ראשל, את רנה. כולם מתקיימים רק בדמיוני, כאילו לא חיו, כאילו לא עברו על פני כוכב הלכת הזה. הדמויות האלה מייסרות אותי. כמו רוחות רפאים שעודן משוטטות בין קיום לבין ניגודו המוחלט. בתי שאלה אותי אם כשאסיים לכתוב את הדברים האלה, אושוויץ יסתיים בשבילי. יחסינו עם הורינו נשלמים בבוא מותנו שלנו, לא במותם. עבורי, אושוויץ ייגמר כשיקיץ הקץ על חיי'"--Back cover.
